כאשר לא מוצאים את האהבה העצמית ואור הנשמה נחנק, הוא מבקש לפרוץ מן הלב. כי יש צער לחיות בקיום הנושא ריקנות וחוסר תועלת. האהבה מחברת בין שמים לארץ ונותנת איזון ואושר. היא שייכת לבניית הקשר עם עצמנו, לחיות מתדר רוחני גבוה. אז אם כך, מה הטעם בחיים כאשר יש שמים יפים, ארץ צב עונית, ואי אפשר להשתמש בהם כי אין אהבה שתחבר ביניהם? לכן, התפר המחבר שיביא את אותה אהבה שלא נמצאת, הוא שינוי, מתוך השקפה חדשה ושמחה, שתיתן לנשמה את החופש להוביל לאותה אהבה מהותית פנימית שלה כה זקוקים. לכן, יש לחפש ולצפות תמיד לטוב מכל ולעולם לא להסתפק בפשרה, להיות באמונה שהבורא איתנו, מדריך אותנו ומכוון אותנו לחיות את החיים במלואם תוך רוממות הלב וקדושת החיים. אהבה פנימית היא כוח של אור עצום, שדרכו משיגים כל מה שחפצים, רק צריך לזהות את הכוח הפנימי הזה ולהשתמש בו נכון. כשיש פצע או שבר בנפש, יש צורך לקבל אור אין סופי של חיות ואהבה למקום הפצוע, כדי לרפא אותו ולהרגיש שמחים. ורק כאשר אותו מקום נרפא, מתחילה המערכת הרגשית לעבוד נכון. אז נוצרת תנועה חדשה אצל האדם, רצון להשפיע אהבה, יותר מאשר לקבל, שבדרך זו נוצר איזון רגשי. כך מגיעים לאהבה עצמית בריאה, שצמיחתה וגדילתה נובעות מהיציאה ממעגל ה“אני“, הרוצה לקבל ללא גבול, אל הנתינה לשני. על- ידי זה מפתחים מערכת יחסים בוגרת ובונה, התורמת לעולם. מקור האהבה הוא בנתינה ולא בלקיחה. אהבה פירושה לתת, וכשאוהבים באמת ממקום בוגר, לא מפסיקים לתת. כמו הבורא, שזורם ממנו אלינו בחופשיות וב רוממות של אור אהבה ונתינה מטוב נצחי ללא סוף וללא התניה.
ואהבת – טעימה מתוך הספר
השארת תגובה