מקום אישי – טעימה מתוך הספר

לעיתים אנו חשים לפתע שמישהו, לאורך זמן, לקח אותנו לעצמו באופן טוטאלי. ברגע כזה, באופן מבהיל, עולה בנו ההרגשה שאין לנו ואולי מעולם לא היה לנו מקום אישי במחיצתו. תחושת חוסר ההרמוניה עלולה להוביל לתגובה קיצונית ואף זועמת, כאילו מדובר בטראומה. מנגד, האדם השני עלול להגיב במגננה חריפה, מתוך תחושת איום. מי שהורגל לחיות את חייו דרך הזולת באופן סימביוטי וטוטאלי, יתקשה לשאת את הפירוד. עבורו, אובדן הקשר הסימביוטי עלול להיתפס כאובדן של המקום האישי שלו מקום שנבנה על חשבון האחר. בנקודה זו, נדרש אומץ להסכים לחוות דחייה, לעשות בירור פנימי אמיתי, ורק כך לשוב ולחזק את תחושת החיות, הכוח והעוצמה. בורא העולם ברא עולם רחב ומלא, שבו לכל אחד ואחת מאיתנו יש מקום ייחודי. המפגש בין אנשים נועד ליצור הרמוניה, לא טשטוש גבולות. הרצון האלוהי הוא שחיינו יהיו בתנועה מתמדת צומחים, מתפתחים ומתרחבים מיום ליום ורק כך מתאפשר לנו לגלות את ה“חדש“ שבנו. דרך ההתחדשות הזו, אנו מביאים לעולם שמחה, אור, כוח ומשמעות. מערכות יחסים סימביוטיות, בהן יש ביטול עצמי או מחיקה של אחד מהצדדים, דורשות שינוי. במקום סימביוזה מצמצמת, יש להרחיב את המרחב לאפשר חיבור בין שניים, שכל אחד מהם עומד על עוצמתו, ממקום שלם ואישי. רק מתוך שני מקומות נפרדים, שנפגשים מתוך בחירה, אפשר להוריד אור לעולם לא מתוך מלחמה או מאבק על מקום, אלא מתוך שלום. כאשר אנו מתחברים למקום האישי שלנו למרחב שקט, שליו, נוכח אנו נפתחים לעוצמות גבוהות יותר, לאור העליון שהוא כוח החיים עצמו. זהו תהליך של גאולה: להוריד לעולם את האור הפנימי שלנו, ולהאיר בו את החשיכה, את הצמצום, את המיצר. הזמנים משתנים במהירות, ואם לא ננוע יחד איתם, נישאר בתודעת פחד, תודעת מלחמה לא בתודעת שלום. בתודעה זו, אנשים הורסים את עצמם ואת העולם סביבם. פחד גורם לקיפאון, ולבסוף לניתוק ולמוות פנימי. כאשר אין זרימת חיים יש נתק ממקור החיים, מהבורא, המבקש עבורנו איזון נפשי, רוחני וקיומי.